חוסר תפקוד ראשוני של השתל (PGD: Primary graft dysfunction) הוא הגורם המוביל לתחלואה ותמותה מוקדמות בחולים לאחר השתלת ריאות. מחקרים קודמים הצביעו על תרומה מתורם מעשן כגורם המגדיל את הסיכון ל-PGD ולתמותה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine', מטרת החוקרים הייתה להעריך בצורה מדויקת יותר את השפעת החשיפה לתורם מעשן על שיעורי ה-PGD והתמותה של המושתלים באמצעות סמנים ביולוגיים כמותיים לחשיפה לעישון.
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה פרוספקטיבי רב-מרכזי על מושתלי ריאות אשר השתתפו בעוקבת ה-Lung Transplant Outcomes Group בין השנים 2012-2018. PGD הוגדר כדרגה 3 ב-48 או 72 שעות לאחר השבת הזילוח (פרפוזיה) לריאות. תורם מעשן הוגדר על סמך הספים המקובלים של סמנים ביולוגיים בשתן לאיתור חשיפה לניקוטין (קוטינין), ו-tobacco-specific nitrosamineי(NNAL), בנוסף להיסטוריה הקלינית של התורם. הקשר בין קבלת תרומה מתורם מעשן לבין PGD הוערך באמצעות רגרסיה לוגיסטית, ואנליזת השרידות בוצעה תוך שימוש בהסתברות הפוכה של שקלול החשיפה בהתאם לקטגוריית העישון.
מתוצאות החוקרים עולה כי שכיחות העישון הפעיל של התורמים השתנתה בהתאם להגדרה, ועמדה על 34-43% בהתבסס על קוטינין בשתן, 28% לפי ה-NNAL בשתן, ו-37% על סמך התיעוד הקליני. הסיכון המתוקנן ל-PGD הנקשר לתרומה ממעשן פעיל היה גבוה יותר תחת כל ההגדרות, עם עלייה בסיכון המוחלט של 11.5% (רווח בר-סמך של 95%, 3.8, 19.2) לפי הקוטינין בשתן, 5.7% (רווח בר-סמך של 95%, -3.4, 14.9) לפי ה-NNAL בשתן, ו-6.5% (רווח בר-סמך של 95%, -2.8, 15.8) על סמך ההגדרה הקלינית. לפי כלל ההגדרות, קבלת תרומה מתורם מעשן לא נקשרה עם דיפרנציאל בשרידות לאחר השתלת הריאה.
לסיכום, קבלת תרומת ריאות מתורם מעשן נקשרה על עלייה מתונה בסיכון ל-PGD, אך לא נקשרה עם תמותה מוגברת של המושתלים. החוקרים מציינים כי ככל הנראה, השימוש בריאות מתורמים מעשנים בטוח, ועשוי להגדיל את זמינות תורמי הריאות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
