מדינת ישראל מתקדמת בעצלתיים ל-1 בנובמבר, תאריך הבחירות לכנסת ה־25. השיח הנוכחי מתמקד בשני הגושים הפוליטיים, שגודלם שוב נראה דומה מדי, ונושא חשוב ביותר נעלם מהכותרות – מערכת הבריאות. בשנתיים האחרונות, עם ישראל הריע לצוותים הרפואיים שהתמודדו בחזית הלוחמה בנגיף עולמי, סיכנו את עצמם ועבדו מסביב לשעון. השנתיים האלו הזכירו לנו את החשיבות של מערכת רפואית חזקה בחיינו.
עכשיו כשהבהלה מהנגיף שככה, חשוב להסתכל על מערכת הבריאות הרעבה של ישראל ולהפוך אותה לנושא מוביל במצע של המפלגות המתמודדות, כמו יוקר המחיה והביטחון. גודל ההשקעה במערכת הביטחון ובמערכת הרפואית בישראל יכול לחרוץ גורלות לחיים ולמוות, והפער בין התקציבים שמקבלת מערכת הביטחון לאלה שמקבלים המוסדות הרפואיים חייב להצטמצם.
חשוב שנושא הבריאות יהיה על סדר היום הציבורי ושהבוחר בדרכו לקלפי יחשוב מי המפלגה שעוסקת בצורך להזרים משאבים למערכת הבריאות. ציבור ערני יוביל למצב שבו המפלגות מחויבות לנושא הבריאות
נכון לעכשיו השאננות מתפשטת. הרבה שינויים הנחילה לנו הקורונה - המגיפה עיצבה מחדש את שוק העבודה, זירזה את כניסת הדיגיטציה למערכות רבות בחיינו ועוד. במובנים רבים, התקדמנו. מה שנשאר מאחור הוא ההתנהלות הממשלתית שחזרה בדיוק למקום הקודם - הרעבת מערכת הבריאות לתת תקצוב, כמו בימים של טרום המגיפה.
זה מתבטא במחסור קריטי במיטות בבתי החולים, במחסור בכוח אדם במוסדות הרפואיים, במחסור בתשתיות ובמבנים למערכת הבריאות ובחוסר בטכנולוגיות – ארבעה חוסרים כבדים. צרות נוספות: ההשקעה בבריאות בפריפריה היא נמוכה משמעותית ותוחלת החיים בפריפריה נמוכה ביחס לתוחלת החיים במרכז הארץ בכארבע שנים. כן, כבר יש החלטת ממשלה להקים בית חולים נוסף בצפון ועוד אחד בדרום, אבל היישום לא נראה בעתיד הנראה לעין.
ועוד לא דיברנו על מערכת בריאות הנפש: המחלקות הפסיכיאטריות נמצאות בעומס עצום שהחריף בשנתיים האחרונות בגלל שיעורים הולכים וגדלים של אנשים המתמודדים עם הפרעות חרדה ודיכאון, בייחוד בני נוער. אלה נתקלים בחוסר כוח אדם מקצועי, במיוחד פסיכיאטרים ופסיכולוגים.
הקופות ובתי החולים שוב ניצבים עם הלשון בחוץ ונאלצים לקושש מהמדינה את מה שמגיע לאזרחים באופן שוטף, בלי חשיבה על היערכות למצבי חירום נוספים בעתיד. וזה הזמן להתריע: אנחנו נמצאים במצב מסוכן, ששעת הכושר של טרום בחירות יכולה למנוע החרפה שלו
אוכלוסיית המדינה הולכת וגדלה מדי שנה וגם מזדקנת. הפער בין הצרכים של האזרחים ובין השירותים שמספקת מערכת הבריאות הולך ומתרחב. שיעור ההשקעה בבריאות בישראל, מתוך ההוצאה הלאומית בשנה, עומד על 5.7% בישראל לעומת 8%־9% במדינות המערביות המפותחות. מדובר בהפרש של מיליארדים שיכלו להיות מוקצבים לשיפור מערכת הבריאות. כך שנכון לעכשיו, הקופות ובתי החולים שוב ניצבים עם הלשון בחוץ ונאלצים לקושש מהמדינה את מה שמגיע לאזרחים באופן שוטף, בלי חשיבה על היערכות למצבי חירום נוספים בעתיד. וזה הזמן להתריע: אנחנו נמצאים במצב מסוכן, ששעת הכושר של טרום בחירות יכולה למנוע החרפה שלו.
מערכת הבחירות הקרובה היא ההזדמנות. חשוב שנושא הבריאות יהיה על סדר היום הציבורי ושהבוחר בדרכו לקלפי יחשוב מי המפלגה שעוסקת בצורך להזרים משאבים למערכת הבריאות. ציבור ערני יוביל למצב שבו המפלגות מחויבות לנושא הבריאות ומציגות תכניות ראויות לשיקום התשתיות בבתי החולים, לתוספת מבנים, לתוספת טכנולוגיה והכשרה ותוספת של כוח אדם מקצועי. אם לא נדרוש עכשיו מהמפלגות המתמודדות להתחייב לעשייה למען בריאות האזרחים, עוד נצטער על כך, כשאנחנו יושבים קודחים מחום על הספסל במסדרון בית החולים, כי גם מיטה במסדרון לא תימצא לנו.
הכותב הוא לשעבר מנכ"ל קופת חולים כללית, וכיום ראש תחום הבריאות והביומד בקבוצה הכלכלית SRI בראשות רו"ח ניר זיכלינסקי
(המאמר התפרסם לראשונה ב"מעריב")
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
