בשבוע שעבר פרסם העיתון הכלכלי גלובס מאמר שנכתב על ידי מו"ל העיתון אלונה בר און תחת הכותרת "כלכלה, תרבות ועיתונות שאחרי הניו ז'ורנליזם". ברשימה מבטיחה הכותבת לפעול אחרת. לספק בין השאר ערך לקוראים ולא יח"צ, ספינים ורכילות. לספק תוכן מודע ומנומק, לדווח אמת מוחלטת ולא יחסית, או במילים אחרות לתת עיתונות טובה יותר.
הניו ז'ורנליזם שמאפיין את התקשורת הכתובה והמשודרת מתבסס על ההנחה שעל מנת לשמר את הקורא או המאזין, יש צורך להגיע מיד לתכלית, שצריכה להיות מעניינת, מגרה, מושכת וקצרה כי הסבלנות והקשב של הקורא למתרחש סביבו מוגבלים מאוד.
הניו ז'ורנליזם הביא לכך שהאמת הצרופה פחות חשובה והפרטים ממש לא, אלא הפאנץ' ליין שמשאיר אצל הקורא או המאזין או הצופה אימפקט חזק שמעורר רגש, שמשאיר אותו בהאזנה או צפייה עוד דקה או שתיים ושמביא אותו לאותה הבמה פעם נוספת.
לא חסרות דוגמאות לעיוותים שמקדשים את המטרה. לפני כמה שנים ביקש כתב ערוץ 13, מתן חודורוב, לראיין אותי בנושא הביטוח המשלים. לפני תחילת הראיון לקחתי אותו הצידה ואמרתי לו: מתן, אני מצדד בביטוחים פרטיים ולא בביטוח המשלים, אולי אני לא האיש שלך. "הכל בסדר", הוא פטר אותי והצילומים התחילו. בערב שודרה הכתבה, וחשכו עיניי. בעריכה מגמתית נקטעו חצאי אמירות שלי כך שיתאימו לתוכן שביקש הכתב להעביר, תוך שהוא מציג אותי כמי שמתנגד לביטוחים הפרטיים ותומך בביטוח המשלים.
כל בר דעת שחי את עולם הביטוח הרפואי מבין ויודע שהתמונה המצטיירת בתקשורת שונה לחלוטין מן המציאות. אבל לתקוף את חברות הביטוח מבלי להיכנס לפרטים ומבלי לדבוק באמת, זה קצר וקולע, מעורר רגש ומשיג בדיוק את המטרות של הניו ז'ורנליזם
דוגמה נוספת לאותו ניו ז'ורנליזם התרחש בימים הראשונים של התפרצות הקורונה בשנת 2020. פורסמה אז באחד מערוצי הטלוויזיה כתבה על שערוריה: חברות הביטוח אינן מוכנות לבטח בביטוח בריאות חולי קורונה פעילים. המגיש, הכתבת והפרשן דיברו על ה"שערוריה" העצומה והבגידה בציבור כאשר חברות הביטוח אינן מוכנות לסכן את כספן ולבטח בביטוח בריאות אדם שכבר חלה, בזמן מחלתו. כמו חלק גדול מהכתבות המגמתיות שהתקשורת נהנית לשדר, גם הכתבה הזאת נעשתה באמצעות הקלטות של נציגי שירות זוטרים במוקדי החברות, תוך התעלמות מניסיון של נציג שירות מעט יותר אינטליגנטי להסביר שדבר כזה דומה לביטוח מראה ברכב אחרי שהיא כבר נשברה.
גם תעשיית ביטוחי הבריאות הפרטיים "חטפה" לא מעט מהניו ז'ורנליזם ולא פעם ולא פעמיים פורסמו מאמרים התוקפים את ביטוחי הבריאות הפרטיים. באחד העיתונים פורסם מאמר תחת הכותרת "המספר מאחורי עושק ביטוחי הבריאות הפרטיים". בעיתון אחר נאמר ש"תעשיית הביטוחים הפרטיים היא גזר דין מוות על מערכת הרפואה הציבורית" וצוטט מנכ"ל משרד הבריאות כמי שאומר ש"הפוליסות הללו יוצרות מעגל קסמים מרושע". בעיתון אחר נאמר ש"ביטוחי הבריאות הפרטיים הם המפגע של מערכת הבריאות הציבורית", והפליגו גם לכתוב ש"הפעילות של חברות הביטוח בשוק הבריאות היא שלילית כמו אלכוהול וסיגריות ולכן יש להטיל עליהן מס מיוחד".
אילו היה שמץ של אמת בהשמצות הייתי שותק או אולי מחליף מקצוע. אבל כל בר דעת שחי את עולם הביטוח הרפואי מבין ויודע שהתמונה המצטיירת בתקשורת שונה לחלוטין מן המציאות. אבל לתקוף את חברות הביטוח מבלי להיכנס לפרטים ומבלי לדבוק באמת, זה קצר וקולע, מעורר רגש ומשיג בדיוק את המטרות של הניו ז'ורנליזם.
התקשורת, במקום לתמוך תמיכה עיוורת במתמחים שהולכים לדרך ללא מוצא, היתה צריכה להציג את האמת ולהסביר שאת בעיית המתמחים אפשר לפתור רק על ידי תכנון ארוך טווח של הכשרה מתאימה, בארץ ובחו"ל
ולעניין התפטרות המתמחים - גם כאן תורמת התקשורת תרומה שלילית, מלבה את האש, מייצרת תסיסה ומחממת את האווירה במקום לספר את האמת. האם יש דרך לפתור את בעיית המתמחים בפרק זמן קצר רק באמצעות כסף? ברור שלא. כשל אסטרטגי של העדר תכנון והעדר ראייה לטווח ארוך לא ניתן לפתור באמצעות הבטחות סרק שלא ניתן לקיים.
התקשורת, במקום לתמוך תמיכה עיוורת במתמחים שהולכים לדרך ללא מוצא, היתה צריכה להציג את האמת ולהסביר שאת בעיית המתמחים אפשר לפתור רק על ידי תכנון ארוך טווח של הכשרה מתאימה, בארץ ובחו"ל.
בשיחה שהיתה לי עם נציגי המתמחים אמרתי להם שאם מערכת הבריאות באמת חשובה להם, שיילחמו על הקמת ועדה ממלכתית שתתחייב להציג בתוך שנה תכנית להכשרת מספיק רופאים תוך קבלת ערבויות שהתכנית תתוקצב ותיושם ואז לפחות הדורות הבאים לא יידרשו לעבודה במשמרות של 26 שעות.
בהקשר זה בחרה התקשורת שוב להציג את ההתפטרות הדרמטית של מגישת החדשות הילה קורח, שאין שום קשר בין החלטתה להפסיק את ההתמחות לבעיית המתמחים. קורח - מתמחה במשרה מלאה ומגישת טלוויזיה מוכשרת במשרה מלאה - לא עמדה בעומס שבעצם לא היתה מראש אמורה לעמוד בו. לפני כ-30 שנה, כאשר עשיתי המתמחות, "הואשמתי" שבזמן ההתמחות עבדתי עבודה נוספת בבית החולים אסותא ונדרשתי לחזור על שלושה חודשי התמחות כעונש. לא הייתי מגיש חדשות במשרה מלאה וגם לא עבדתי ב"אסותא" באותה התקופה. אבל נוח להציג מגישת חדשות נחמדה בוכה בפריים טיים. מה יותר מרגש מזה, מה יותר ניו ז'ורנליזם מזה?
ולא דיברנו כלל על העיוותים שהניו ז'ורנליזם עושה בפוליטיקה, בכלכלה, בחברה ובכלל בחיים שלנו ובחיי הילדים והנכדים שלנו. הגיע הזמן לשינוי!
הכותב הוא מומחה למדיניות בריאות ולביטוחי בריאות, עומד בראש קבוצת ד"ר פרישמן ומילא שורת תפקידים בכירים במערכת הבריאות בישראל, בבתי חולים, קופת חולים, חברות ביטוח ומשרד הבריאות
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
